ביקורת על ממצאי תורה ומדע?
ממצאי תורה ומדע כפי שמובאים בסרטוני "יהדות בבדיקה מדעית", מעלים לא אחת התנגדות עזה אצל השומעים. כאשר מדובר באנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ההתנגדות מובנת, שהרי הכרה באמת של הממצאים מחייבת הכרה בעל טבעיות שבמקורות ישראל, המחייבת בתורה הכרה במציאות ה'. ואת זה יש המעוניינים שלא לקבל. אך למרבה הפליאה, גם אצל דתיים ושומרי תורה ומצוות לעתים קרובות מתקבלת התנגדות. מדוע?
הסיבה לכך היא פשוטה: ממצאי תורה ומדע מביאים בבת אחת, הוכחה לעל טבעיות שבמקורות ישראל, ובכך הוכחה למציאות ה'. חילוניים ודתיים כאחד אינם מורגלים בכך. התוצאה: תגובה ראשונית של 'הדיפה': זה לא יכול להיות, זה יותר מדי, זה בטח לא אמיתי.
ניתן להמשיל זאת לאור מסנוור: לו בבת אחת, בחדר חשוך, ידליקו בפנינו פנס המאיר באור חזק ביותר ישירות לתוך העיניים, תגובתנו הראשונית תהיה 'הדיפה': עצימת העיניים, הדיפת הפנס בידיים בכוח, וכדומה. אנחנו לא נעסוק באור, אלא בהדיפה שלו.
כלומר: כשאין יכולת להכיל את עוצמת האור, הודפים אותו. וזה בדיוק מה שקורה לחלק מהאנשים הנחשפים לממצאי תורה ומדע.
הנה לפניכם דוגמא. אחד הממצאים הידועים הוא ממצא עומק מי התהום. הגמרא במסכת סוכה דף נג' עמוד ב', מספרת על דוד המלך, שחפר יסודות לבית המקדש. הגמרא מסיימת את הסיפור בציון הגובה עליו התייצבו המים בעומק האדמה: 1000 אמה ("אלפי גרמידי"). אמה הינה בדיוק 48 ס"מ לשיטת הספרדים, 1000 אמה הינם בדיוק 480 מ'.
דו"חות חפירות מי תהום בסביבות הר גילה, הנקודה הגבוהה בירושלים, במאה ה-21, מדווחים על עומק מי התהום סביב 480 מ', כאשר באחד הקידוחים אף עלה המספר המדויק: 480 מ' תחת פני הקרקע (ביחס לגובה הר גילה). נזכיר שהאמצעים לחפירה בעומקים אלו התפתחו רק בשלהי המאה ה-19.
אור עצום. זוהר. פנס ישירות לתוך עינינו. מקורות ישראל – על טבעיים.
אך כאן מיד עוצר אותנו האתאיסט, או אפילו האדם המאמין, שאינו יכול להכיל עוצמה זו של אור, עוצמה זו של הוכחת מציאות ה', ו-'הודף'. הודף את האור.
אך כיצד ניתן להדוף ממצא בלתי אפשרי שכזה?
ובכן, כשרוצים להדוף זה פשוט לכאורה. אמה הנה 48 ס"מ לשיטת הספרדים. לשיטת האשכנזים אמה היא קצת יותר: 56 ס"מ. מכאן שלשיטת האשכנזים 1000 אמה הן 560 מ'. הנה – המספר לא מדויק. נכון שיש רק שתי שיטות בהלכה. נכון שלפי אחת השיטות קיבלנו בול פגיעה, ונכון שאין לנו הסבר לזה. הרי מה הסיכוי…? אבל הי, יש את השיטה השנייה. הנה – מצאנו דרך לעצום את עינינו בפני האור. דחפנו את הפנס בכוח הצידה.
מה התשובה לטיעונים כגון אלו?
ובכן, ראשית, יש להבין כי אכן טיעונים קלושים אלו קיימים לכל ממצא וממצא. השאלה היא לא "האם קיימים", אלא "מדוע קיימים". מדוע ה' דואג, בהשגחה פרטית מכוונת, שלכל ממצא תורה ומדע יהיה גם "פתח מילוט", אופציה קלושה ככל שתהיה, שתאפשר בכל זאת למתבונן לעצום את עיניו ולהתעלם?
התשובה היא פשוטה, ומובאת בגמרא במפורש:
"הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים"
(ברכות לג' ב')
יראת שמים, הבחירה לראות את האמת שבמציאות, להתגבר על יצרנו הרע, לקבל על עצמנו עול תורה ומצוות ולקיימן – לעולם תישאר בידי האדם.
אחרת – מה הטעם בקיום המצוות? כיצד ניתן לתת שכר אחרי גיל 120 לשומר תורה ומצוות, אם כלל לא הייתה לו בחירה? כיצד ניתן לתת עונש לעוברי עבירה, אם כלל לא היתה בידם בחירה?
קיומה של הוכחה מוחלטת, שלא ניתנת לערעור אפילו קלוש כלשהו, תבטל מיידית את הבחירה החופשית. ואת זה – כך מלמדת אותנו הגמרא כבר לפני קרוב ל-2000 שנה – ה' לעולם לא יעשה. אולי באחרית הימים. לא עכשיו.
ולכן, לכל ממצא תורה ומדע, מופלא ובלתי נתפש ככל שיהיה, יש – אם רוצים בכך מאוד – תשובה קלושה כלשהי, רחוקה, תמוהה, שלא לומר הזויה – אבל תשובה, המאפשרת 'להדוף', ובכך משאירה את הבחירה החופשית בידי האדם.
על הצופה והקורא נשארת המשימה, האתגר, להתגבר על טיעונים קלושים. לא לעצום את העיניים. ולהבחין באור הבוהק והברור המציף את עולמנו מתוך ממצאים אלו.
בנימה אישית
כפי שידוע לכולנו, אנו ב-"עקבתא דמשיחא", הדורות האחרונים, אולי הדור האחרון, אולי השנים האחרונות, אלי אף פחות מכך, לפני הגאולה. דעת עורך האתר והסרטונים היא, שחשיפת תכנים אלו של תורה ומדע היא חלק מהתהליך. בבוא היום האנושות כולה צריכה להכיר במציאות ה' – ותכני תורה ומדע הם אמצעי מאת ה' להגעה כלל אנושית להכרה זו.
