הרכבת של היקום

 האם ההתקדמות המדעית מקרבת  האנושות להכרה במציאות ה'? או אולי מרחיקה? או לא משנה דבר? נמחיש זאת על ידי משל.

סיפור

היו היה מדען משבט פרימיטיבי במעבה הג'ונגל, שהחליט לחקור תעלומה: רכבת.

אחרי שבועות של מחקר הוא חוזר לראש השבט כאילו שהוא כרגע פלש למאדים:

"גיליתי איך קרון רכבת זז!", הוא מכריז.

ראש השבט אומר, "מדהים. איך?"

והמדען אומר:

"הוא זז כי הוא מחובר לקרון שלפניו, שמושך אותו."

ראש השבט מתרשם...

בדיוק לשתי שניות.

"אוקיי... אז מה גורם לקרון שלפניו לזוז?".

המדען חוזר, חוקר עוד, וחוזר.

"הקרון השני זז כי היא נמשך על ידי הקרון השלישי !" הוא מודיע בביטחון.

וכך נמשך הסיפור.

מתברר שהקרון השלישי נמשך  על ידי הרביעי.

הרביעי על ידי החמישי.

וחוזר חלילה.

אחרי כמה פעמים כאלה, ראש השבט מסתכל על המדען, המום, ואומר:

"אחי... אתה חוקר? או רק סופר?"

בסופו של דבר ראש השבט שואל את השאלה המתבקשת:

"האם אי פעם נגלה מה מניע את הרכבת כולה? "

המדען נעלב.

"למה אתה כל כך אובססיבי על קרון אחד שעוד לא הסברנו?

כבר הסברנו מאה קרונות! זה כמעט כולם!"

הנמשל

ובכן, הכירו ודעו: במידה מסוימת - זוהי ההיסטוריה של המדע האנושי.

בהתחלה (העת העתיקה): "העולם שטוח."

אחר כך (רעיון ראשוני מתקופת יוון העתיקה): "אוקיי, הוא עגול."

אחר כך (הרנסנס, המאה 15-16): "יש יבשות אחרות!"

אחר כך (המאה ה-17-18): "יש כוכבי לכת אחרים!"

אחר כך (המאה ה-19): "יש גלקסיות אחרות!"

אחר כך (המאה ה-20): "הגלקסיות נוצרו מהמפץ הגדול!"

כל דור אומר:

"חבר'ה, אנחנו כל כך קרובים. אנחנו רק צריכים עוד צעד אחד. ואז נבין הכל…"

ואל תבינו לא נכון - המדע מבריק.

הוא מסביר כל 'קרון' בצורה מופלאה. באמת.

אבל עדיין יש את השאלה המביכה בחזית:

למה בכלל יש רכבת?

מי בנה אותה?

מי הניח את המסילות?

מי לחץ על מתג ההפעלה של היקום?

כי אם היקום הוא שרשרת אחת ענקית של סיבות, בשלב מסוים אתה חייב להגיע לקטר.

אם לא, אז כל מה שאתה בעצם אומר זה:

"הרכבת הזו זזה כי... חלק אחר ממנה מזיז אותה."

וזו לא תיאוריה.

זו פשוט הכחשה... עם אוצר מילים טוב יותר.

אנחנו מבינים? בשלב מסוים,

כל רכבת צריכה מנוע, קטר.

בהתייחס למציאות כולה, זה החלק שרבים מאיתנו מכנים: בורא עולם. ה'.