דבש הדבורים – יהדות בבדיקה מדעית

דבש

כלל גדול ביהדות:

"היוצא מן הטמא – טמא,
והיוצא מן הטהור– טהור"

(משנה בכורות א', ב'. תלמוד בכורות ז' ב')

למשל:

ביצה של עוף דורס, איננה כשרה למאכל, כי יצאה מעוף שאיננו כשר למאכל.
חלב חזיר, איננו כשר, כי יצא מבעל חיים שאיננו כשר.

פשוט, נכון?

אבל אם כך, מדוע דבש דבורים כשר?

"דבש דבורים – מותר"

(תלמוד בכורות, ז', ב'. רמב"ם הלכות מאכלות אסורות ג', ג')

הדבש יוצא מן הדבורה, והרי כידוע:

"שרץ העוף – טמא"

(דברים יד' יט')

דבורים אינן כשרות למאכל.

אז כיצד קיבלנו במסורת, בגמרא – מלפני קרוב ל-2000 שנה:

"דבש דבורים – מותר"

(תלמוד בכורות, ז', ב'.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות ג', ג')

איך זה יתכן?

ובכן, במאה ה-20 נתגלו תגליות חדשות בנושא ייצור הדבש. באמצעות מכשור מתקדם וטכנולוגיות חדשות, התברר:

התגליות המדעיות בניסוח פשוט:

א. הדבש נוצר בדבורה בקיבה נפרדת, קיבה נפרדת ומובדלת משאר מערכות הגוף.

ב. בקיבה זו אין מיצי עיכול.

ג. קיבה זו גם, חסומה משאר הגוף על ידי שסתום חד כיווני.

ד. הדבש עצמו מופק מחומרים חיצוניים, ולא מחומרים המגיעים מגוף הדבורה עצמו (להבדיל מהצואה).

התגליות המדעיות בניסוי מדעי מדויק יותר:

א. קיבת הדבש: הצוף נאגר בזפק ייעודי של הדבורה, המכונה גם "קיבת הדבש". זפק זה הוא מדור של המעי הקדמי, נפרד ומובחן מן המעי האמצעי (האזור שבו מתרחש עיקר העיכול והספיגה).

ב. בזפק הדבש לא מופרשים מיצי העיכול (אנזימי העיכול) האופייניים למעי האמצעי (אף שהצוף המצוי בו בא במגע עם אנזימים שמקורם בבלוטות הדבורה, המשתתפים בתהליך הפיכת הצוף לדבש).

ג. שסתום חד כיווני: זפק הדבש מופרד מן המעי האמצעי באמצעות ה־proventriculus, מנגנון שסתומי המווסת את מעבר התוכן מן הזפק אל מערכת העיכול ומונע מעבר של חומר בכיוון ההפוך.

ד. חומרים חיצוניים: דבש הדבורים נוצר בעיקר מחומרי גלם שהדבורים אוספות מן הסביבה - ובראשם צוף - ולא מחומר המופק מרקמות גופן. הצוף נאגר ומעובד בזפק הדבש, תוך הוספת אנזימים (בלבד) שמקורם בבלוטות הדבורה.

(ייצור הדבש בדבורה:
קיבה נפרדת, שסתום)

(ייצור הדבש בדבורה:
קיבה נפרדת, שסתום.

תרשים מפושט)

(הדבש מופק מחומרים חיצוניים (בראשם הצוף),

ולא מחומרים מגוף הדבורה.

למעט אנזימים יעודיים)

מתגליות אלו ברור כי דבש הדבורים אכן איננו בגדר היוצא מן הטמא (בפרט התגלית המתוארת בסעיף ד', וכמובן שילוב של כולן יחד).

מי יכול היה, לפני אלפי שנים, לדעת על זה? ולקבוע עבורנו הלכה זו?

נעבור שוב כעת על מקורות היהדות בעניין זה:

"דבש דבורים – מותר"

(תלמוד בכורות, ז', ב'. רמב"ם הלכות מאכלות אסורות ג', ג')

"דבש דבורים – מותר,
מפני שמכניסות אותן לגופן,
ואין ממצות אותו מגופן"

(תלמוד בכורות, ז', ב')

(שימו לב כיצד המקור הנ"ל למעשה מציין במפורש את התגלית המדעית מסעיף ד': הדבש איננו עשוי מחומרים שמוצו בגוף הדבורה. )

"דבש, דרחמנא שריה בהדיא"

(רש"י שם)
תרגום:
"ה' התיר [את הדבש] בבירור"

"דבש, וגזרת הכתוב היא."
(רש"י שם)
ביאור:
כך קיבלנו בתורה – ומותר.

הגמרא ומקורות ישראל – על טבעיים.

שאלות ותשובות:

שאלה:

אבל האנזימים כן יוצאים מגוף הדבורה. כמות זניחה, זה לא העיקר, ובכל זאת - האם אין כאן סתירה לכלל "היוצר מן הטמא - טמא"?

תשובה:

א. האנזימים אכן באחוז קלוש (מדובר בשבריר אחוז - לכל היותר 0.1% עד 0.4% - וככל הנראה פחות מכך בהרבה). הכלל בהלכה בעניין זו הוא "בטל בשישים": אם יש פי 60 מהדבר האסור המזון מותר (בדיעבד). וכאן יש הרבה הרבה יותר מפי 60.

"בטל בשישים"

(תוספות על תלמוד חולין, צז' א',
שולחן ערוך רמ"א יורה דעה צח' ועוד סימנים)

ב. האנזימים גם פוגמים בטעם הדבש, ויש כלל בהלכה: "נותן טעם לפגם - מותר".

"מותר... נותן טעם לפגם"
(שולחן ערוך יורה דעה פרק א' סעיף ח')

ג. האנזימים גם אינם נראים בעין ללא אמצעים מיוחדים, ויש כלל בהלכה - התורה לא ניתנה למלאכי השרת. חיידקים למשל, אינם אסורים משום שרץ (למרות שהם לעתים קרובות רוחשים וצמודי קרקע וניתן היה לאסור). מה שלא נראה בעין אנושית לא אסור.

"שאינם נראים לעין [אנושית]"
(שו"ת יביע אומר ד' יורה דעה כא')

תודה מיוחדת:

לר' דניאל בלס על הערות והארות.

מקורות מדעיים:

Bailey, L. (1952). The action of the proventriculus of the worker honeybee, Apis mellifera L. Journal of Experimental Biology, 29(2), 310–327. https://doi.org/10.1242/jeb.29.2.310

de Souza, D. L. L., Serrão, J. E., & Hansen, I. A. (2020). Aquaporin expression in the alimentary canal of the honey bee Apis mellifera L. (Hymenoptera: Apidae) and functional characterization of Am_Eglp 1. PLOS ONE, 15(9), e0236724. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0236724

Gernt, P., Dittes, J., Vervuert, I., & Emmerich, I. U. (2024). Review: Nutritional needs of honeybees and legislation on apiculture by-products in animal nutrition. Animals, 14(15), 2208. https://doi.org/10.3390/ani14152208

Nicolson, S. W., & Human, H. (2008). Bees get a head start on honey production. Biology Letters, 4(3), 299–301. https://doi.org/10.1098/rsbl.2008.0034

Peng, Y.-S., & Marston, J. M. (1986). Filtering mechanism of the honey bee proventriculus. Physiological Entomology, 11(4), 433–439. https://doi.org/10.1111/j.1365-3032.1986.tb00434.x

Roces, F., & Blatt, J. (1999). Haemolymph sugars and the control of the proventriculus in the honey bee Apis mellifera. Journal of Insect Physiology, 45(3), 221–229. https://doi.org/10.1016/S0022-1910(98)00116-4

Sammataro, D., & Cicero, J. M. (2010). Functional morphology of the honey stomach wall of the European honey bee (Hymenoptera: Apidae). Annals of the Entomological Society of America, 103(6), 979–987. https://doi.org/10.1603/AN09111

Smith, M. L. (2012). The honey bee parasite Nosema ceranae: Transmissible via food exchange? PLOS ONE, 7(8), e43319. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0043319

Fernandes, K. E., Frost, E. A., Remnant, E. J., Schell, K. R., Cokcetin, N. N., & Carter, D. A. (2022). The role of honey in the ecology of the hive: Nutrition, detoxification, longevity, and protection against hive pathogens. Frontiers in Nutrition, 9, 954170. https://doi.org/10.3389/fnut.2022.954170

Nicolson, S. W., & Human, H. (2008). Bees get a head start on honey production. Biology Letters, 4(3), 299–301. https://doi.org/10.1098/rsbl.2008.0034

מקורות ופרטים נוספים:

הרב זמיר כהן – "המהפך 3" עמודים 18-25.

מאמר זה הוא חלק מסדר מאמרי תקציר ממצאים מספרי "המהפך" מאת הרב זמיר כהן:

(סדרת ספרי המהפך - מאת הרב זמיר כהן)

(הרב זמיר כהן)

(תמונה: By Avihaizk93, Wikimedia)